אחרי מלחמות קשות וכואבות: מלחמת השחרור, פעולות הפידאיון, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, מי היה מאמין ששלום ישרור בין מצרים ובין ישראל? כשנבחר מנחם בגין כראש ממשלת ישראל, חשדו רבים כי המלחמה הבאה קרובה לבוא. בפועל, מיומו הראשון כמנהיג העם, פעל להביא שלום לישראל. 10 דברים שרציתם לדעת על הסכם השלום בין ישראל למצרים:

א. מצב המלחמה בין ישראל למצרים ,שגבה קרבנות כה רבים, שרר מאז קרבות מלחמת השחרור בשנת 1948. התקפות המצרים על ישובי הנגב , הפלישה לכוון אשדוד (אשדוד דהיום) שנבלמה בגשר "עד הלום", עיראק, סודן ועוד ועוד. בהמשך, נשלחו מרצחים מרצועת עזה, שהייתה תחת שלטון המצרים, שפגעו בתושבי נחל עוז ושאר הישובים הסמוכים לרצועה. המשך במבצע קדש, מלחמת ששת הימים בה נכבש מדבר סיני עד לתעלת סואץ. לאחריה מלחמת ההתשה על גדות התעלה וכלה במלחמה העקובה מדם, מלחמת יום הכיפורים.

ב. בתום מלחמת יום הכיפורים , נערכו שיחות להסכם הפסקת אש בק"מ ה101 בדרך לקהיר. גנרל גאמאסי מהצד המצרי והאלוף אהרן יריב (ראש אמ"ן דאז), הצליחו במאמצים רבים וקשים להביא להסכם הפרדת הכוחות בין מצרים לישראל( נחתם ב21 בדצמבר 1973).

ג. שיחות בין ישראל למצרים נמשכו גם כשיצחק רבין התמנה לראשונה לראש ממשלת ישראל. שיחות אלה הביאו לקרוי "הסכם הביניים". ישראל ומצרים התחייבו שלא יהא שימוש בכוח ולא יהיו איומים ביחסי המדינות. הוצהר בהסכם הביניים כי הסכסוך בין המדינות לא יפתר באמצעות כח, אלא, הפתרון הוא למצוא דרכי שלום לסיום המאבק האלים. ישראל ויתרה והעבירה לרשות המצרים את שדה הנפט באבו רודס. ההסכם הובא לאישורה של כנסת ישראל וזכה לרוב של 70 חברי כנסת כנגד 43 מתנגדים.

ד.  ב-17 לחודש מאי 1977 חל ה"מהפך הגדול". מנחם בגין ז"ל, בראשות מפלגת הליכוד, זכה בבחירות לכנסת. ב-7 ביוני הטיל עליו נשיא המדינה דאז פרופ' אפרים קציר ז"ל, להקים ממשלה . בבחירתו עשה מר בגין שני צעדים ייחודיים . א. הלך אל הכותל המערבי ,שריד בית מקדשנו, לשאת תפילת הודיה ותחינה להצלחתו לבורא עולם . ב. להבדיל בחר במשה דיין, איש המפלגות הסוציאליסטיות, להיות שר החוץ. בשיחתם הראשונה הבהיר מנחם בגין כי בחירה זו, מטרתה העיקרית, לנהל בסודיות מוחלטת מגעים חשאים לקראת הסכם שלום .

ה. היו אלה שניים שהחלו ביזום המגעים החשאיים עם שליחיו של אנואר סאדאת, נשיא מצרים. משה דיין –שר החוץ והאלוף (מיל') יצחק חופי (חקה) ראש המוסד. היעד שנבחר לקיום הפגישות החשאיות היה מרוקו. המלך חסן השני, מלכה של מרוקו, קיים קשרים קודמים עם ראשי המוסד הישראלי  ונעזר בהם לא פעם בפתרון בעיות בטחוניות אישיות כנגד אויביו מבית. המלך חסן נענה לפניה לארח בחשאיות מוחלטת את השיחות בין נציגי ישראל ומצרים . משה דיין, כשהוא מחופש ולא ניתן לזהותו, נסע למרוקו . שם פגש בתאריך 16 בספטמבר 1977, את ד"ר עבד א-רחמן חסן תוהאמי , סגן ראש ממשלת מצרים. מדינאי משכיל ומוכר, והאיש המקורב ביותר לשליט מצרים אנואר סאדאת.

ו.חובה לציין כי שיחות אלה היו כה חשאיות, שמנחם בגין הורה שלא לשתף בסוד קיומם את שר הבטחון דאז, עזר ויצמן, את הרמטכ"ל מוטה גור, את ראש אמ"ן האלוף שלמה גזית ועוד. גם הציניקנים שבתוכנו הודו לעתיד, כי אלו שהשתתפו בדיונים הסודיים במרוקו, לא הדליפו ולו ברמז את דבר קיומם. מה רבתה ההפתעה, בכל רחבי תבל, כי שליט מצרים, בנאומו הארוך בפני מועצת העם המצרי, העלה את הרעיון המהפכני, כי הוא נכון לנסוע לישראל, להגיע לירושלים ולשאת נאום בכנסת ישראל על שלום עם עמו. נאומו חל בתאריך ה-9 בנובמבר 1977 (כחמישה חודשים בלבד מאז החל מנחם בגין בכהונתו כראש ממשלת ישראל). התגובות הראשוניות להצהרתו של סאדאת היו תדהמה רבתי בעולם המערבי מחד. ומאידך,תגובות סוערות של מחאת נגד מצד העולם הערבי-מוסלמי, בעיקר מהקרוי אז, "חזית הסירוב" דהיינו: סוריה, לוב, עיראק ואלג'יריה. גם חלק מההנהגה המצרית הביעה מחאת נגד ושר החוץ המצרי, איסמאיל פאהמי, הגיש לסאדאת את התפטרותו.

ז. עברו יומיים מיום הצהרתו של סאדאת על נכונותו להגיע לירושלים. ראש ממשלתנו מנחם בגין נענה לאתגר והזמין רשמית את נשיא מצרים לבקר בירושלים. בארץ החלו מיד בהכנות לקראת הביקור. מאידך היו גם שפחדו מצעדו של סאדאת וחשבו ששליט מצרים טומן לנו פח. נזכיר כי הפגישות המקדימות במרוקו לא דווחו למפקדי צה"ל. היה זה הרמטכ"ל מוטה גור שהזהיר כי לסאדאת כוונות תוקפניות. היו שחשבו כי ממטוסו יצאו חיילי קומנדו ויפגעו בכל צמרת השלטון הישראלי שתמתין למרגלות המטוס לקבלת הפנים. מדינת ישראל נערכה בכל עוזה לטקס קבלת הפנים. המבצע נקרא בשם הקוד : "מבצע שער". אבטחה ענקית הוצבה בכל פינה ולאורך מסלול הנסיעה. במוצאי שבת פרשת "ויצא" ט' כסלו, 19 בנובמבר 1977, בשעה 21:00 נחת מטוסו של אנואר סאדאת. קבלת פנים רשמית נערכה לכבודו, כשכל שועי הארץ מקבלים פניו בשדה התעופה. למחרת היום  נשא סאדאת נאום במליאת הכנסת בו הביע רצונו להביא לשלום עם ישראל. מנחם בגין השיב לו במשפט הידוע "לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים". סאדאת ביקר במוזיאון "יד ושם", נפגש עם סיעות הכנסת השונות, נפגש כמה פעמים לדיונים רציניים עם ראש הממשלה, וכמוסלמי אדוק התפלל במסגד "אל אקצה" שבהר הבית.

ח. סאדאת הזמין את מנחם בגין לביקור גומלין. זה התקיים ב-25 בדצמבר 1977 בעיר איסמעיליה. בביקור זה נערכה ועידת פסגה בנושא השלום בין המדינות בהשתתפותם הפעילה של בגין ושל סאדאת. אחת ההחלטות בועידה באיסמעיליה, הייתה לקדם את שיחות השלום הישירות בין מצרים וישראל . שיאן של שיחות אלה הייתה ההתכנסות בקמפ דיוויד שליד בירת ארה"ב. פגישות אלה נוהלו ע"י שלושה מנהיגים. המארח: נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין . כל משלחת כללה כמה מהצמרת המדינית של המדינה המשתתפת כולל יועצים משפטיים.  ב-17 בספטמבר 1978 נחתמו "הסכמי קמפ דיוויד" . היה זה הסכם מסגרת לשלום במזרח התיכון והסכם מסגרת לקראת כריתת חוזה שלום בין ישראל ומצרים .

ט. כנסת ישראל התכנסה לדיון בפרטים של הסכם קמפ דיוויד ואכן בתאריך ה-27 בספטמבר נערכה הצבעה וברוב מכריע של 84 חברי כנסת אושר ההסכם . נגד ההסכם הצביעו 15 חברי כנסת ו-18 נמנעו. הסעיף הבולט בהסכם זה הצהיר במפורש על סיום מצב המלחמה בין ישראל למצרים. נקבע כי יש לנרמל את יחסי השכנות בין המדינות. הוחלט על דילול כוחות הצבא בסיני ועל כניסה של כוח צבאי רב לאומי לפיקוח על ההסכם ברחבי סיני.  נמשכו הדיונים לקראת הסכם שלום סופי. בתחילת חודש מרץ 1979 ביקר בארץ נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר ונשא נאום בכנסת ישראל בו הביע את התחיבות ארה"ב לסייע בהשגת הסכם השלום ובדאגה למימושו.

י. ההסכם המיוחל הושג. נקבע הגבול הסופי בין ישראל למצרים על בסיס הגבול שהיה בשנים 1949 ועד 1967. כוחות צה"ל נסוגו ממדבר סיני, פונו היישובים האזרחים בסיני, כולל העיר ימית. ארה"ב דאגה לבניית בסיסים (כולל שדות תעופה) חליפיים עבור צה"ל. הוחלט על קיום יחסים דיפלומטיים בין המדינות. נותרו בעיות לפתרון לגבי אזור הגבול  שבאזור טאבה, בסמוך לאילת. רצועת עזה נותרה בשלטון ישראלי (הרצועה לא הייתה תחת שלטון מצרי רשמי גם בעבר). בארץ היו חילוקי דעות לגבי הצעדים הדרסטיים של הנסיגה. הסכם השלום הועלה לדיון בכנסת והוכרע בחיוב ברוב של 95 שהצביעו בעד ההסכם ו18 מתנגדים. טקס חתימת הסכם השלום נחתם  בטקס רב רושם על המדשאה הצפונית של הבית הלבן בוושינגטון די.סי ארה"ב. נוכחו כ1500 אורחים רמי מעלה. נוגנו שלושת ההימנונים ונישאו נאומים חגיגיים. הטקס הסתיים בלחיצת הידיים המשולשת של נשיא ארה"ב, נשיא מצרים וראש ממשלת ישראל. הסכם השלום נחתם ביום שני כ"ז אדר תשל"ט ה26 לחודש מרץ 1979. השבוע לפני 37 שנים.

ברצוני לסיים באנקדוטה אישית הקשורה לסיפור המגעים הסודיים במרוקו. בחודש פברואר 1978, פגשתי בטיסה לציריך- שוויץ את ידידי מנוער המשפטן אליקים רובינשטיין שהתלווה לשר החוץ משה דיין, כעוזרו ויועצו הבכיר. החלטנו בשעות הפנאי לטייל רגלית בעיר ציריך. במהלך הביקור ,בחנות הספרים הידועה "אקס ליבריס" פניתי לאליקים ושאלתיו: בעיתונות הישראלית נכתב (כבר לא סוד) כי מר משה דיין ביקר בתחפושת במרוקו. האם הסיפור נכון? ואם הצטרפת לאותו ביקור. אליקים רובינשטיין השיב: איני יכול להודות שהיה ביקור שכזה, אבל אם היה ביקור הייתי עמו. תשובה של תלמיד חכם אמיתי המכהן כיום כסגן נשיאת בית המשפט העליון. (אישית אני מצפה שאי"ה לכשיצא כבוד השופט לגימלאות, יעלה על הכתב ספר זכרונותיו מהשרות במשרד הביטחון, במשרד החוץ, בשגרירות ישראל בוושינגטון, כמזכיר הממשלה ועוד, לו יהי).